איך פרשנות שגויה פוגעת בקריירה?
עודכן: 5 באוק׳
קרה לכם פעם שפעלתם בצורה מסוימת, ואז גיליתם שהבנתם את הסיטואציה לא נכון? זה לא נדיר.
בעבודה, כמו בחיים, אנחנו מפרשים התנהגויות של אחרים, מתרגמים אותן למחשבות – ופועלים בהתאם.
אבל כשהפרשנות מבוססת על הנחה לא נכונה, גם התגובה וההחלטות שלנו עלולות להתבסס על מידע שגוי. בסביבה מקצועית, זה יכול להשפיע על מערכות יחסים, על ההתנהלות שלנו מול מנהלים וקולגות ולעיתים גם על ההתקדמות שלנו.
אחת הדוגמאות הנפוצות שאני פוגשת נראית כך: מנהל שולח הודעת וואטסאפ קצרה. ההודעה הקצרה והתכליתית גורמת לעובד להרגיש שהמנהל כועס עליו.
בישיבה השבועית המנהל שקט יותר, והעובד מפרש את זה כאכזבה ממנו.
כשהעובד לא זומן לפגישה מסוימת, הוא כבר בטוח: הוא לא מוערך.
והנה הנקודה הקריטית: התחושות האלו אמיתיות, אבל הן נשענות על פרשנות – לא בהכרח על עובדות.
אנחנו לא מגיבים למה שקורה – אנחנו מגיבים למה שאנחנו מפרשים שקורה.
במילים אחרות: משהו קורה, אנחנו מפרשים אותו בצורה מסוימת, הפרשנות שלנו יוצרת רגש, והרגש יוצר תגובה. אם הפרשנות שלנו מדויקת, היא יכולה לעזור לנו להגיב נכון לסיטואציה. אבל אם היא חלקית או שגויה, אנחנו עלולים לפעול על בסיס תמונה שאינה תואמת את מה שקרה בפועל.
כל אחד מאיתנו מסתובב עם הסיפור שלו. עם האילוצים, עם השיקולים, עם הלחצים.
וכשאנחנו מניחים הנחות על הכוונות של הצד השני, בלי לשאול, ומסיקים מסקנות - הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא לא תמיד מדויק, ולפעמים גם די רחוק מהמציאות.
העניין הוא שהסיפור הזה שאנחנו מספרים לעצמנו, גורם לנו להתנהג בצורה מסוימת. בסביבה מקצועית, זה לא רק עניין של תחושת אי נעימות. זה משפיע על הדרך שבה אנחנו מתנהלים בפועל – מול קולגות, מול מנהלים, מול עצמנו. עובדת שמרגישה לא מוערכת תיזום פחות. עובד שחושב שהבוס שלו מאוכזב ממנו יימנע משיח פתוח. לא כי מישהו אמר להם משהו מפורש – אלא כי הם פירשו את המציאות כך, ופעלו בהתאם.
תקשורת כתובה: עוזרת או מחמירה את המצב?
בתוך זה נכנסת גם התקשורת הכתובה – ובעיקר זו שמתבצעת בוואטסאפ או בצ’אט ארגוני. המטרה היא אמנם לייעל תהליכים ולחסוך זמן, אבל בפועל, זה כר פורה לפרשנויות שגויות. כשאין טון דיבור, שפת גוף, הבעה – כל מילה מקבלת משקל כבד יותר, הודעה קצרה יכולה להיתפס כקרה, וסימן קריאה עלול להישמע כמו צעקה.
הבעיה היא לא בכלי עצמו – אלא בהקשר שנשמט. וכשההקשר חסר, המוח שלנו משלים אותו לבד.
כשההקשר חסר, אנחנו משלימים אותו מתוך המידע שכבר יש לנו: ניסיון קודם, מערכת היחסים עם האדם שמולנו, הציפיות שלנו והאופן שבו אנחנו מבינים את הסיטואציה.
הפרשנות משפיעה על ההתנהלות שלנו
חשוב להבין: הסיפור שאנחנו בונים לעצמנו בראש לא נשאר בגדר מחשבה. הוא מכתיב את קו הפעולה. וכשקו הפעולה נשען על פרשנות לא מדויקת – גם הוא עלול להיות שגוי, ואפילו לא מותאם לסיטואציה ולא נכון מול האנשים המעורבים. ולא פעם, התנהלות כזאת עלולה לפגוע לנו באמון, בקשרים, וגם ביכולת להתקדם.
הפער הזה – בין הפרשנות לבין המציאות – עלול להפוך בקלות למלכודת מקצועית. הוא מרחיק אותנו משיח פתוח, מצמצם את מרחב הפעולה, וגורם לנו להגיב לסיטואציה שלא באמת התרחשה. ובטווח הארוך, התנהלות כזאת יכולה להשפיע גם על מערכות היחסים המקצועיות ועל האפשרויות שלנו להתקדם בארגון.
אז מה עושים?
הצעד הראשון הוא לזהות שאנחנו מחזיקים בפרשנות, ולא בהכרח בעובדה. כשאפשר, כדאי לבדוק אותה: אם משהו לא ברור, לבקש הבהרה; אם משהו מרגיש לא נעים – לשאול או לשקף; ואם נראה שמישהו התרחק – לפנות ולברר לפני שמסיקים מסקנות.
גם אם התשובה לא תהיה נעימה, היא לפחות תאפשר לנו לפעול מתוך מידע מדויק יותר.
ולפעמים באמת אין אפשרות לשאול. לא תמיד יש מרחב או פתיחות לשיחה. גם אז אפשר לעצור ולשאול: מה אני יודע שקרה בפועל? מה מתוך הסיפור שלי הוא פרשנות? האם יש דרך נוספת להבין את הסיטואציה?
פרשנות בעבודה ניהולית
אצל מנהלים, להבחנה הזאת יש חשיבות נוספת. הפרשנות שלהם להתנהגות של עובד יכולה להשפיע על המשוב שייתנו לו, על מידת האמון שיהיה להם בו, ועל ההחלטות שיקבלו לגביו. לכן היכולת להפריד בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו מסיקים היא לא רק כלי אישי, היא גם מיומנות ניהולית.
לסיכום
כולנו מפרשים את המציאות שאנחנו פוגשים. זו נטייה טבעית ואנושית, אבל חשוב לזכור שהפרשנות שלנו היא לא תמיד העובדה עצמה.
היכולת לעצור, לבדוק מה אנחנו יודעים ומה אנחנו מסיקים, ולברר כשאפשר לפני שמגיבים, היא כלי מקצועי חשוב. היא יכולה לשמור על מערכות יחסים, למנוע תגובות מיותרות ולעזור לנו לפעול בצורה מדויקת יותר, כעובדים וכמנהלים.
